<h1>המאורות הלכ' תפילין</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ישרף, ותני חדא יגנז. מסור עבד כותי אשה גוי וקטן ישראל משומד פסול, שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. ה"ר משה [תפלין פ"א ה"ג] פסק במין ישרף ובמסור עבד כותי ואשה וגוי וקטן וישראל משומד פסולין ויגנז. גרסינן בפרק שמונה שרצים כותבין תפלין על גבי עור בהמה טהורה וחיה טהורה ועל גבי נבילות וטריפות שלהן ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן הלכה למשה מסיני. כתב ה"ר משה [פ"ג ה"ח] שיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשער שיתן על המטלית ואחר כך מכניסן בבתים. וכבר נהגו העם לכרכן בזנב העגלים. וצריך עיון. אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על גבי עור חיה טמאה ואין צריך לומר נבילות וטריפות שלהן. ואין נכרכין בשערן ואין נתפרות בגידן. כתב ה"ר משה [פ"א ה"ב] עשרה דברים יש בתפלין הלכה למשה מסיני, וכולם מעכבין, לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפלין פסולות, שנים מהן בכתיבתן ושמונה בחפוין וקשירת רצועותיהן. ואלו הן השנים בכתיבתן, שכותבין אותן בדיו ושיהו נכתבות על הקלף כיצד מעשה הדיו מקבצין העשן של שמנים או של זפת או של שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט [דבש, ולותתין אותן הרבה ודחין אותן עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותן] ובשעת כתיבה [שורהו במי עפצא וכיוצא בו וכותב בו שאם ימחקנו] במקום המחק לא תמחק. וזו היא הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפלין ומזוזות. ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים. ואם כן מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שהיו כותבין בדיו, למעט שאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק [וכיוצא בהן] שאם כתב בספרים או בתפלין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולין. שלשה עורות הן גויל וקלף ודוכסוסטוס. כיצד לוקחין עור בהמה או עור החיה ומעבירין השער ממנו תחלה ואחר כך מולחין אותו במלח ואחר כך מעבדין אותו בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים (שמקבצין) [שמכווצין] את [העור ומחזקין] אותו וזהו גויל. ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחלקו בעביו לשנים, כמו שהעבדנין עושין, עד שיעשה שני עורות, אחד דק והוא שממול השער, ואחד עבה והוא שממול הבשר, ועובדין אותן במלח ואחר כך בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו, זה החלק שממול השער נקרא דוכסוסתוס, וזה שממול הבשר נקרא קלף. הלכה למשה מסיני שיהו כותבין ספר תורה על גויל. וכותבין במקום השער, ושיהו כותבין תפלין על הקלף וכותבין במקום הבשר. ושיהו כותבין המזוזה על הדוכסוסתוס וכותבין במקום השער. וכל הכותב על הקלף במקום השער או שכתב בגויל ודוכסוסתוס במקום הבשר פסול אע"פ שכך היא הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט את הדוכסוסתוס שאם כתב עליו הספר פסול. וכן אם כתב המזוזה על הקלף או על הגויל כשרה, לא נאמרה על הדוכסוסתוס אלא למצוה. אין כותבין ספרים תפלין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה וחיה ועוף הטמאה. אבל כותבין על עור בהמה וחיה ועוף הטהורין ואפילו נבילות וטריפות שלהן. ואין כותבין על גבי עור [הדג הטהור] מפני הזוהמא שאין זוהמתו פוסקת בעבודו. עד כאן.
